מגזין או כתב עת

מהו ההבדל בין צרכני ליצרני. או. זה תלוי איך מסתכלים על זה ומאיזו בחינה. אם, למשל, נסתכל על מגזין דה מרקר, או מגזין פורבס- שניהם לכאורה מדברים על נושאים כמו: כלכלה ועסקים, בעיקר. אך אם נסתכל עמוק יותר, נראה שהם דיי מציצניים ועוסקים ברכילות ובשערוריות ובכך הופך אותם למגזינים צרכניים, שנמדדים על פי הצריכה של הקורא, כלומר הם פונים לצריכה הבסיסית והבנאלית שלו, הכי פשוטה- זאת שהכי קל לגשת אליה, והיא גם הכי נמוכה. מגזין בלייזר למשל, שהוא מגזין מאוד מוצלח בנושא, ופונה לקהל יעד מסוים אבל עדיין גדול, ויכול לפנות גם לנשים אגב, בכל מקרה הוא דוגמא מובהקת למגזין שהוא צרכני. מגזין או אם תרצו ירחון בשפה העממית, מילה שכמעט לא משתמשים בה, ניתן למצוא במספרות, בבתי החולים, בתור של איזה קליניקה פרטית, תמיד תמצא שם ערמה של מגזינים כמו: לאישה, את, בלייזר וכדומה. ותמיד תמצא שהתשבץ בסוף פתור, ושיותר מבנאדם אחד פתר אותו מרוב שעמום. מה שמאפיין את הז'אנר הזה שנקרא מגזין, הוא בכך שהוא טבלואיד לכל דבר, משמע, עיתון שהוא רכילותי לכל דבר ועניין. ואומר, כותרות יותר גדולות, כותרות בעלות תוכן עסיסי ומושך לעין, יותר צבעוני, בקיצור כזה שימשוך את תשומת ליבכם וינסה כמה שיותר לגרות ולשלהב אתכם, ממש כמו פרסומת. וכך גם בהתאם תמונת השער תיראה, וכך גם יעצבו את הכתבות בהמשך, עם תמונות גדולות שלא לומר עם נשים חצי ערומות, וכמה שיותר למכור. חיי המדף של מגזין הם כמעט אינסופיים, בגלל זה תמיד כשאני נתקל במגזין במספרה שלי או בכל מקום אחר שמנינו מקודם, אני נתקל במגזינים מלפני 3 שנים וגם 5 שנים. ממחזרים אותם עד שהבלאי שלהם זורק אותם לפח הזבל, כי הרי הכתבות מתאימות לכל עת, אולי רק למעט פרסומות לאיזה חברת הדברה במרכז. מגזין יכול להיות גם כתב עת. שניהם אותו דבר. בדרך כלל כשאני קורא מגזין כמו לאישה, אני קורא אותו בגלל התמונות של הנשים שמופיעות שם, ולפעמים אני קורא את המכתבים למערכת שאנשים שולחים על הסיפורים שלהם, על חיי המין שלהם, ועל התגובות או התשובות שהמערכת נותנת להם.

פרטים נוספים באתר galjuk.co.il